אשת העכביש
לפני הרבה מאוד שנים, בזמן שבו עדיין לא הייתה אמא אדמה, ולא היה זמן ומרחב, ולא היה קיים עץ החיים. באותם ימים עתיקים, היה עולם אחר, קדום. וכבר אז אשת העכביש, הייתה אישה מאוד מאוד, מאוד זקנה. באותם זמנים נקראה אשת העכביש בשני שמות – טוות החלומות ואדונית החידות. הסיפור מספר שבזמנים הרחוקים ההם היא הייתה יושבת בבית שלה, חדה חידות וטווה חלומות בתוך הרשת.
יום אחד הגיעה אליה רוח העורב, האנרגייה של העורב, ובמבט מאוד ערמומי, עם נצנוץ בעיניים וחיוך הוא בא אליה ושאל אותה האם הוא יכול לבקש בקשה.
"כן, בוודאי." היא אמרה.
והוא בקש ממנה לארוג בקורים שלה חלום של יופי. זאת הייתה בקשה שאף אחד מעולם לא ביקש ממנה, וכיוון שאשת העכביש הייתה מאוד זקנה, היא ידעה שאם עורב מבקש משהו היא צריכה להיזהר, ושיהיו לזה תוצאות שלא תוכל לצפות. היא ידעה שהיא תצטרך להשתנות, אבל היא לא עמדה בסקרנות, והיא הסכימה. העורב השתחווה בפניה ויצא.
והיא התחילה לקשור, לארוג, לסרוג, לחבר, לפרום, לטוות, לתפור, ליצור.
והיא שמה לב שהקורים שחורים, חומים ואפורים, והיא ידעה שזה לא מספיק, ששתי הידיים שלה לא מספיקות, ותוך כדי כך שהמשיכה היא שינתה את עצמה, ויצרה לעצמה עוד ארבע ידיים וגם עוד פנים, והידיים הנוספות שהצטרפו לעבודה החלו ליצור ולרקום, ולארוג, ולתפור, ולסרוג, ולטוות, לחבר, ולפרום בצבעים אדומים, וכתומים, וכחולים, וירוקים, וצהובים, והחלום של היופי החל להיוצר וזוג פנים אחד שלה עם שתתי ידיים רוקמים חלום של שחור, וזוג פנים אחר שלה טווים יחד עם ארבע ידיים חלום אחר, צבעוני. אבל היא ידעה שזה לא מספיק, והיא שינתה את עצמה עוד. והיא יצרה מעצמה עוד פנים, ועוד זוג ידיים שרקמו וארגו ותפרו ופרמו, וסרגו, וטוו בחוטים של זהב, ושל אור, של כסף, ושל שמיים, ושל סגול, ושל נצנוצים.
וכך היא עבדה וטוותה ויצרה ותפרה ורקמה וסרגה, והיא הרגישה שהיא לא מצליחה להגיע באמת למארג מלא ושל של יופי, והיא השתנתה והשתנתה והשתנתה, והשינוי ניתק אותה מעצמה, ופצל אותה מעצמה והרחיק אותה מעצמה, ובאותה בקתה היו שלוש עכבישות, ולכל אחת מהן חלום אחר, ואחת מהן חולמת ואורגת ויוצרת בחוטים של חום ושחור ואפור, ואחת מהן סורגת ותופרת בחוטים של אדום, וצהוב, וירוק, וכחול ואדום, ואחת מהן רוקמת ופורמת בחוטים של כסף, זהב, סגול וזהרורי אור.
וברגע שהתפצלו החלו החלומות שנוצרו לגדול ולתפוח ולהתהוות כמו הר שנוצר, הן יצאו מהבקתה לעולם שמסביב.
ואשת העכביש ידעה שהיא נפלה למלכודת העורב, ושהיא עצמה עכשיו חלק מהאריגה של עצמה.
וכך נוצרה אלונה, רשת של קורים, רשת של אריגה, שאותה אורגת אשת העכביש.
אחת מהן אורגת את העולמות התחתונים – מקום אפל ונורא.
אחת מהן אורגת את העולמות המרכזיים – מקום של חיים וצבעים
ואחת מהן אורגת את העולמות העליונים – מקום הרוחות המיטיבות.
וכדי לחבר את כל האריגה הזאת למשהו אחד, נוצר עץ החיים.
וליד השורשים בעולמות התחתונים פערה את הרחם הגדולה שלה, ושם היא יולדת את השדים והמפלצות שנולדים מהפחדים והחרטות שלנו
ובעולמות המרכזיים היא יושבת בגזע של עץ החיים, ולידה ארבע בנות שתעזורנה לה ליצור את המציאות של העולמות המרכזיים והן ממונג, אתביי, קגוואנה ואייה.
ובעולמות העליונים היא יוצרת מקום של רוחות מיטיבות, הרמוניה יופי, ויוצרת ריפוי ויוצרת מרפאים.
החיבור של שלושת העולמות הוא שיצר את עץ החיים. הוא התהווה מתוך היצירה, הוא זה שמחבר את שלושת העולמות לחוויה אחת של הרמוניה, והוא הלב של היופי.
ובדיוק כמו עץ החיים בני האדם הם הלב של החלום של היופי. ולחן הם חייבים לחלום.
כדי שמישהו יהיה הוויה של חלום, הוא חייב לחלום.
כדי לחיות את היותנו לב של חלום של יופי – אנחנו צריכים חלום.
ברגע שיש לנו חלום אשת העכביש תעשה הכל כדי לרקום לנו אותו, ואז התפקיד שלנו יהיה לחיות אותו.
עץ החיים עומד בלב היצירה, משתנה ומאפשר לדברים להיות, וכך גם אנחנו צריכים לעמוד בלב החלום שלנו, ולאפשר למציאות להירקם. ואז אנחנו נהיה כמו עץ החיים, והחיים שרקומים סביבנו יעידו על החלומות שלנו.
אנחנו צריכים לחלום את מה שאנחנו רוצים להיות. אי אפשר לחיות בלי חלום. וכדאי לשאול מהו החלום שלנו, האם אנחנו הולכים אחריו או שיש לנו תנאים, האם אנחנו מתמסרים לאריגה או שאנחנו מנסים להחזיק, לשמור על שליטה, מתעקשים, ורוצים שזה יהיה משהו אחר מאשר חלום של יופי.
